הם מפחדים

קשה לכתוב טור ביקורתי בסוף שבוע בו נדמה היה לרגע מופלא אחד- שמנהיגי כל העולם באמת התאחדו. אבל אותי לימדו שקשה – יש רק בלחם. וגם את זה נאלצים לבלוע בסופו של דבר.

וכמו שהחלק הקשה בפת במלח אינו נלעס בקלות, כך קשה לעכל את האסונות הנוראים שפקדו השבוע את צרפת, ובסוף השבוע שעבר גם את הקהילה היהודית בפריז- כשארבעה יהודים תמימים נקלעו בעל כורחם למציאות מחרידה וחסרת רחמים- שבה עריכת קניות לשבת במכולת כשרה – הופכת למשימה בלתי אפשרית- ולדאבון ליבנו- לדבר האחרון שאותם ארבעה יהודים עשו בחייהם.

אבל אם נרחיב לרגע את ההסתכלות על המונח הממש לא פשוט- טרור- אולי נמצא נחמה קטנטנה בכך שמי שלמעשה סובל הכי הרבה מאותו מונח- הם הטרוריסטים עצמם.

המונח 'טרור' בפירושו הבסיסי ביותר: פחד הנובע מאימה. מה בעצם מניע את אותם מחבלים צמאי דם ושונאי אדם- חוץ מאשר הפחד מאחרים שאינם חושבים כמוהם, ואינם מסכימים עם השקפתם השקרית או המעוותת- ויכולים לשכנע בכך את כל העולם?, איך אפשר להסביר את המתקפה המתועבת וחסרת הבושה על מערכת עיתון צרפתי שמציג את המציאות כפי ראות עיניו, ובלי להתחשב כל-כך במה יגידו- בדרך אחרת מאשר פחד מפני שוק דעות חופשי ומגוון ככל האפשר- שמאפשר לכל אדם לפענח את המציאות כפי ראות עיניו, ולבחור את דרכו בחיים על פי הבנתו, וזאת בניגוד גמור להשקפתם של אותם שועלים מחבלים שולפי ציפורנים חדות- המפחדים מכל דרך אחרת שאינה דרכם?

"הכל צפוי והרשות נתונה"- זה משפט שקשה אפילו ליהודים מאמינים בני מאמינים להבין כמו שצריך- אבל המשמעות המעשית שלו היא פשוטה להפליא: לכל יהודי יש את הזכות לבחור איך ליישם את אמונתו בחייו, היכן לקבוע את מושבו, ומה לעשות בזמן שניתן לו לפעול בעולם הזה- וכמובן שיש לו את הזכות לבחור איפה לקנות אוכל לשבת!

מהדבר הזה בדיוק אותם מרצחים שפלים פוחדים כל-כך! מהעובדה שיהודים יכולים להשיג את האוכל הכשר שלהם בכל מקום בעולם, לגור היכן שהם רוצים, ושאנשים שאינם יהודים או דתיים יכולים להתבטא בחופשיות נגד אמונות ודעות אחרות- וכדור הארץ לא נעצר!

ומצד שני- האנשים הרגילים, שמוחם לא נשטף בגל של שנאה רוויה באלימות לשמה, יודעים היטב שביום בו כל אדם ולא משנה מה מוצאו לא יוכל לחיות את חייו כרצונו ולערוך את קניותיו בכל מקום- אלא רק במקומות מפוקחים ותחת איומים וסכנת-חיים יהיה זה סוף העולם כפי שאנו מכירים אותו, וכפי שחס וחלילה כמעט קרה בעבר.

ומה שעוד יותר מפחיד את אותם רוצחים קרי-רוח ונטולי רגש ומחשבה משל עצמם- זו האפשרות הסבירה מאד שאחרי שיאבדו את זכותם לחיות בחברה שניסו לשנות בכוח- ימשיך העולם לנהוג כמנהגו- ושום דבר לא ישתנה. וזה בדיוק מה שהציגו מנהיגי העולם בעצרת הראוותנית שאולי לא שינתה דבר במציאות המלחמה בטרור בשטח- אבל צעקה פה אחד לעבר המחבלים שכבר אינם בעולם הזה: "אנחנו לא מפחדים!" (ובשם ישראל צעקו זאת הרבה יותר מפה אחד, ולא בטוח שמכל הסיבות הנכונות) אנחנו צועדים ברחוב ראשי, באור-יום, מתחת לגגות שעליהם יכלו לעמוד הרבה יותר מטרוריסט אחד- ולהעביר בתמונה אחת-את מה שספק אם חמש-מאות המילים שלי יצליחו להביע. והמשפט הבא הוא קלישאה איומה- אבל הוא נכון: החיים ממשיכים.

ובלי להיכנס לוויכוחים שאין בהם תועלת ברגעים של צער, זעזוע, וחרדה- כמו למשל האם היה נכון לצנזר את אותם איורים פוגעניים ובכך לכאורה למנוע את אותו פיגוע במערכת העיתון "שרלי הבדו", והאם יהודי צרפת היו צריכים לערוך את קניותיהם בסופר בנתניה במקום ב"היפר כשר" ובכך להימנע ממפגש עם השטן התורן שהרס את חייהם, ועוד שאלות שאינן ראויות להישאל- צריך פשוט להשלים עם העובדה שהפחד הנורא מפני אבדן דרכם המעוותת – הוא המניע את שונאי האדם בכל העולם- ולהתכווץ בכאב לשמע דבריו של נשיא המדינה שאמר השבוע בהלוויית ארבעת הנרצחים בפיגוע ב'היפר-כשר' בפריז הי"ד את הדברים הכי אמיתיים: "לא כך רצינו לראות אתכם באים לישראל. רצינו אתכם חיים".

"רצינו אתכם חיים". והחי יתן אל ליבו- ויאמץ את דברי ר' נחמן מברסלב: כל העולם כולו גשר צר מאד- והעיקר לא לפחד כלל! גם כשנדמה שהמצב בלתי עביר, ואין כל מוצא נראה לעין, צריך להתחזק באמונה ולהבין שבעזרת השם אנחנו חזקים- והם מפחדים!

• רוצים לבקר את מבקר המדינה? שלחו דוא"ל ל- [email protected]